חלק שני : פתח דבר 185 22 עצמו הגדיר " היסטוריה החדשה " או " ההיסטוריוגרפיה החדשה " של ישראל , 23 קודם שהוכנסה לתוך המשבצת ההולמת יותר של ה " פוסט-ציונות " . האתוס הפוסט-ציוני היה בראש ובראשונה תוצר של הרושם הטראומטי שהותירה הפלישה ללבנון ב- 1982 על מצפונו - הנקי - של דור ישראלי שנולד אחרי קום המדינה . עד לאותה הפלישה , בני הדור ההוא היו שקועים ראשם ורובם בתוך השיח האידיאולוגי המסורתי של הממסד הציוני , ובמיוחד של השמאל " בעל החשיבה הימנית ", ובתוך הנרטיב הציוני האפולוגטי בעניין הקמת המדינה . המיתוס הזה , שטען כי " המדינה היהודית " התבססה מאז היווסדה על הערכים הנאצלים ביותר של ההומניזם הפילוסופי היהודי , התנפץ - או ליתר דיוק , עבר " דקונסטרוקציה " - לנוכח דבקותה של ישראל במתווה פעולה של אלימות רצחנית שלא היה אפשר להצדיקו בתואנות של הגנה עצמית לגיטימית - ולא בזיכרון השואה , שאת רוח הרפאים שלו היה צריך לגרש בכל מחיר . שש שנים לאחר הפלישה ללבנון שוחזרה שוב אותה האלימות , הפעם במסווה חדש : דיכויה הברוטלי של האנתיפאדה . כפי שמדגיש מוריס , " רובם ] של ההיסטוריונים החדשים [ נולדו סביב שנת 1948 ...
אל הספר