רשיד רידא

פרק רביעי : פאן- אסלאמיסטים ראקציונרים ו / או פונדמנטליסטים 117 30 נוויל מנדל , מצדו , מראה כיצד ההבנה בין ערביםשל " הפרעונים , אויבי האל " . מוסלמים לבין יהודים , כפי שנתפסה בעיני רידא , יכלה להתהוות רק כהתנגדות 31 - גישה שזנח ב- ,1914 כשהגיע למסקנה שהציונים לעולם לאלערבים הנוצרים 32 יוותרו על תוכניתם להקים מדינה . חאזם סאגיה מציין שמאבקו של רידא להגנתם של היהודים בתקופת פרשת 33 אלא שהעוינותדרייפוס הייתה קשורה לסלידתו מהמערב , הן הנוצרי הן החילוני . שטיפח רידא כלפי הצרפתים הייתה גדולה הרבה יותר מן העוינות שטיפח כלפי האנגלים : להם הוא רחש כבוד , למרות הכול . וכדי להשלים את הדיוקן הזה , נוסיף רק שבסופו של דבר הוא " הפך את האנטי-שיעיות לאחד העקרונות המרכזיים 34 אחרי שלב ביניים שבו העריץ את חכמי הדת ) עוּלמא ( של האסכולה שלו ", השיעים מפָּרס ואת תפקידם הפוליטי . המאמר שכבר צוטט לעיל , שבו הוא מהלל את עלייתו של שלטון המלוכה הסעודי ב- ,1926 כלל גם כתב אישום חריף נגד 35 - שהתרעמו על הרס קבריהם בידי הווהאבים . כשקוראים את הטקסטהשיעים הזה היום , קשה להתנער מן התחושה כאילו הוא נכתב בימינו שלנו ...  אל הספר