אין עם אשר יסוג מחפירות חייו 233 בסטרופה השנייה הטקסט מתמקד ברוח המטורפת והמטרפת , המנחשלת את הים , אבל כמו באימאז ' של השמש , אין בים הסוער ולו שמץ של איום או מתח הרואי . מִיָּם מאיים , מסוכן , הוא הופך לים גברי , מלהיב , פרוע , נועז , שמטונימית מזמין את הנמען להיות מעוצב כצלמו וכדמותו . הרוח היא לכל היותר רוח " מטורללת ", ומטרללת בשובבות . היא " אחת מֵהַחֶבְרֶה ", שבסופו של דבר , למרות שהיא מכה ומנהמת , טוב לגמוע אותה בפה פתוח . הסטרופה השלישית מזמינה את הנער , המתגייס הפוטנציאלי , לנטוש את החול המזוהם בזפת , שהוא חוף ארצישראלי אזרחי , ריאלי , טיפוסי , ולהצטרף אל העומדים על הסיפון , אך לא כדי להשתתף בפעולה קרבית הרואית , מעוררת השראה שהופכת למופת של גבורה בקרב , אלא כדי לצפות , כתייר , במעוף השחף ולהתענג על נדנדת הגלים מול רוח הים . הפזמון החוזר , מרכז את התמונה המענגת ומדגיש אותה : דוברי המקהלה המדברת מפתים את הנער הצעיר , בשלוש קריאות " אלינו " להצטרף אל ההווי המענג : " בוא אלינו , אלינו , אלינו לים " . הזמנה זו היא גם הזמנת הצטרפות " אל השמש הזאת ", אל ה " רוחות העזות " הרומנטיות ...
אל הספר