222 ראובן שהם המבנית של טהרלב . הוא מדובב את הצנחן הבודד , המדבר בשם עצמו , בגוף ראשון יחיד . מנור , כמו טהרלב מוותר על מורשת הקרב המפוארת של הצנחנים , כשהוא ממוקד במעשה הצניחה של הצנחן ולא של הצנחנים . הצנחן שלו אינו מגדיר עצמו כלוחם . הוא קודם כל וכל הזמן אדם , יחיד ) " כל הזמן אדם – מאז ולעולם " ( . אמנם בטור העוקב הוא מזדרז לתקן ומצהיר שהוא " כל הזמן צנחן ", שעבורו הנאמנות היא ערך והוא " מחובר לכל החברים ", אבל " התיקון " מופיע כמאפיין שני ואין הוא עומד בסתירה ל " כל הזמן אדם " שהופיעה ראשונה . ואכן בהמשך אנו שומעים את קולו של " מנור ", המאשר שאכן שמע את הצהרתו של הצנחן ומאשר אותה : " אני שומע את קולך ויודע שאתה אדם " . דוק , אדם ולא צנחן . בהמשך מתחזקת נקודת מבט זו כשהאדם הצנחן מעיד על עצמו שהוא " קשוב ואנושי " . הוא מדגיש דווקא מורשת אנושית , הומנית , קשובה לאחר , אוניברסלית ולא קרבית , שנעדרת מהטקסטים שנידונו לעיל , אך מאפיינת את שירתם של עמיחי , זך , פגיס , רביקוביץ , ורבים אחרים , כפי שמפגין , אם כי לא בהכרזה מוצהרת , גם המנון סיירת שקד של רביקוביץ ) לעיל : ג . 8 . ( . ההמנון ...
אל הספר