אין עם אשר יסוג מחפירות חייו 147 מקום מול החוויה האישית המרטיטה . בעוד שחפר ) ב " שיר הצנחנים ", ,1956 לעיל , ג . 3 . ( משמיע , כמקובל באותן שנים , את קולה הקולקטיבי של החטיבה , טהרלב מעדיף את הצנחן האחד , המתמודד לא עם " סערת הקרב " אלא עם פחד הגבהים . על כך מעידה , כמובן , החזרה לא על שם היחידה כמקובל , אלא על התיבה המביעה את המשאלה התפילה : " שייפתח ", שבלחצו של רחבעם גנדי , אלוף הפיקוד , הומרה לתיבה המביעה ודאות חסרת ספקות : " כשייפתח " . חוסר הביטחון של הצנחן , והניסיון להתגבר על פחד הקפיצה , בא לידי ביטוי גם בחזרות האחרות המשובצות בטקסט : " הנה עוד דקה ", " עוד רגע ", " לאור הירוק , הירוק ", " הנה עוד שנייה ", " חופה לבנה , לבנה ", " ושוב מחדש " . כל החזרות האלה תפקידן לעודד את הצנחן טרם הקפיצה , בשעת הקפיצה ולאחריה . הטקסט עצמו מתחלק בין שני קולות . בשלוש הסטרופות , המרכיבות את גוף הטקסט , נשמע קולו של דובר כל יודע , ואילו בפזמון החוזר נשמע קולו המהוסס של הצנחן שחוזר שוב ושוב על השורש פ . ת . ח בזמן עתיד . הדובר הכול יודע פונה אל נמען פנים טקסטואלי ) " ראית אותו " ( כדי לספר לו ...
אל הספר