126 ראובן שהם כסינקדוכה מיתית , כפרט המייצג כלל על אישי ועל היסטורי , מעין רומנס נטול זמן ומקום , או רומנס אלגורי . סינקדוכה שהופכת את חיילי השריון , כולם , 121 ל " פרשים " רכובים על " רכב אש " . אך קודם שנדון בעולמו התמטי של הטקסט , כמה הערות על מאפייניו הריתמיים . השיר ממשיך את המסורת הריתמית הנשענת על המשקלים הטונים סילביים ועל חריזה סטנדרטית . עם זאת המשקל נע ונד בין רגליים טרוכאיות לאנפסטיות , כשהטורים הטרוכאיים מאפשרים גם ביצוע המבוסס על הפאון , בדרך כלל , על פאון שלישי . בבית האחרון ) שקודם לפזמון החוזר ( מופיע טור מונומטרי בודד , שמבודד את התיבה " וְאוֹצָר " שֶׁמַּצְלִילָה וממקדת את צלילי העיצורים והתנועות " צוֹר אוֹ עִנְבָּר " שקדמו לה . באשר לחריזה , המבנה הבסיסי הוא של הבית המרובע הסירוגי : א ב א ב , עם ווריאציות , כששוב החריזה של הסטרופה הרביעית היא החריגה ביותר , כשהיא מורכבת מ- 7 טורים החורזים כך : א ב ג ד ג ג ג תוך הטעמה חוזרת של התיבה " אוצר " המתחרזת עם " ענבר ", " על צוואר ", " ממדבר " . על הדגשה זו נעמוד בהמשך . ולעצם העניין : אם המנון השריון של חפר חף מכל אזכור ישיר...
אל הספר