52 ראובן שהם הרואית של חייל מורד , מואר בהילה מיתוהיסטורית , שמאופיינת בערגת מוות . דמותו מקרינה על ההמנון , כלוחם שמימש במותו , הלכה למעשה , את פסוקו 43 " משורה משחרר רק המוות " . אלמנט מגייס זה מתעצם והולך בתוקף בחירתו של הקול הדובר בטקסט . בהמנון של ז ' בוטינסקי הקול הדובר הינו גוף ראשון יחיד ) שקריאתו מופנית , כביכול , אל גוף שני יחיד , שאותו יש לגייס אל שורת המורדים ( . שטרן מאמֵץ קול קולקטיבי המרחיב את קולו של " יאיר " לכדי " מקהלה מדברת " . הבחירה בקול הקולקטיבי , אינה רק עניין של העצמת ה " אנחנו " על חשבון ה " אני ", שאופייני לטקסטים קנוניים ולא קנוניים במחצית הראשונה של המאה ה- 20 . יש בבחירה זו אלמנט רטורי . כשהפנייה משודרת דרך פס קול של " אנחנו " לכיוונו של נמען יחיד , ההנחה הסמויה היא שאותו יחיד יתקשה שלא להצטרף אל הרבים , בחזקת " אחרי רבים להטות " . הנמען יכול למצוא בַּיַּחַד הַמְּדַבֵּר סביבת התייחסות רגשית , חברתית , אידיאולוגית , תומכת , שֶׁעִמָּהּ הוא עשוי להזדהות ולהימנע מתחושה של חרדת נטישה נוסח ה " אני " הביאליקאי הדובר בשיר " לבדי " : " וָאִוָּתֵר לְבַדִּי , לְבַדּ...
אל הספר