א.5. הזיקה לשירי הזיכרון והקינה הליטורגיים

אין עם אשר יסוג מחפירות חייו 35 דמבם הקובנרי כדמות חריגה בסדרת " המתים החיים " של השירה בת הזמן . כל " המתים החיים " שנולדו על ברכיו של " המת החי " האלתרמני ) שמחת עניים , 1942 ( שהמשיכו את דרכם גם בשירת דור תש " ח ) גורי , ע . הלל , גלבוע ( רואים לעצמם חובה לְשַׁמֵּר " לַנֶּצַח אֶת מֵתֵינוּ " כחלק מחובם של השורדים לנופלים , 25 בבחינת : " במותם ציוו לנו את החיים " . הפואמה של קובנר מספרת את סיפור הקרבות העקובים מדם שניהלה חטיבת גבעתי בדרום הארץ במלחמת העצמאות . דמבם , גיבור הפואמה , מתגלה לאהובתו שלומית , כלוחם " מת חי " ) בשיר " מות דמבם "' קובנר 1988 : 38 - 42 ( . שם הוא מאיץ בשלומית , לשכוח אותו ולא לְשָׁמְרוֹ כזיכרון מעיק , שעלול להצמית את המשך חייה . בניגוד לנורמה הוא תובע ממנה לדבוק באהבה , בחיים . הוא דורש ממנה שכחה מרפאה . חובת הזיכרון מסכנת את ההתחיות הנדרשת משלומית , אהובתו האחת והיחידה , שהיא גם בו זמנית " השולמית " הארכיטיפית , מ שיר השירים ) ז 1 ( . היא , על פי הפרשנות האלגורית של חז " ל מייצגת את כנסת ישראל ) ואת ירושלים ( המתרפקת על דודה , אלוהי ישראל . בהתמכרות לזיכרון ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד