א.3. הזיקה למקום ולזמן הגדולים והקטנים הארצישראליים

אין עם אשר יסוג מחפירות חייו 25 ) ירושלים , הכותל , חברון , מערת המכפלה , צפת ( , שבהם מרוכזת באופן מיוחד " הארץ " כרעיון שקודם למקום . אין זהות בין הארץ הפיסית , כאסופה של מקומות קטנים , ל " רעיון הארץ " כַּמקום הגדול , טוענים גורביץ והרן , ולכן נוצרת , הן בלבו של הפרט והן בלבו של הקולקטיב היהודי , אמביוולנטיות מתמדת כלפי הארץ כמקום גדול . וזאת משום שרעיון הארץ פועל כנגד הפיכת המקום הקטן למובן מאליו . הארץ כמקום , כרעיון , מחייב הגשמה מתמדת , צורך מתמיד להגיע אל הרעיון ולהיאבק על הגשמתו . מכאן המתח המציין את עמדתו של הישראלי כלפי המקום . הוא אינו חדל להיות אידיאה , מוקד של הבטחה ועלייה , וממילא גם של אכזבה וירידה ) גורביץ 2007 : 25 - 26 ( . ראשיתו של המקום הגדול כאידיאה מצוי כבר בסיפור המקראי על חלום יעקב , שראה בחלומו סולם שראשו בשמים , בו עולים ויורדים מלאכי אלוהים : " וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהֹוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי , וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם " ) בר...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד