נשק 263 947 החלו לשתף גורמים נוספים במאמצי הייצור הצבאיים . ב- 4 בדצמבר מינה 68 להיות אחראי למה שהגדיר ביומנו : 'ארגון בן-גוריון את המהנדס יצחק וילנצ'וק 69 בשלב ההוא, כך נראה, לא היה לגמרי ברור לכל הגורמים הייצור בתע"ש' . המעורבים, ובכלל זה לסלבין ולרוכל, מהי הגדרת התפקיד המדויקת ( אם היתה כזו שלו ) . לקראת סוף דצמבר 947 גבר המתח בין סלבין ובין אנשי המחלקה המדעית על רקע העיכובים בייצור הנשק ששיפרו ופיתחו אנשי המחלקה . בפגישה עם בן- גוריון שהתקיימה ב- 26 בדצמבר העריך יוחנן רטנר כי סלבין לא יסכים לייצר את המוקשים האישיים משום שהוא 'אינו אוהב' את האיש אשר פיתח אותם – ג'נקה רטנר, מאנשי המחלקה המדעית . יוחנן רטנר טען כי יש להעביר לידי וילנצ'וק את כל הייצור שסלבין אינו עוסק בו ויש להבהיר נקודה זו לרוכל, שסבור כי וילנצ'וק אחראי רק לייצור הקשור למפעלים הכימיים של תע"ש . רטנר הציע לקיים פגישה 70 סוגיית ייצור בנוכחות רוכל, סלבין, וילנצ'וק ודורי לשם קביעת תכנית הייצור . המוקשים נדונה שוב יומיים לאחר מכן בפגישה אצל בן-גוריון שנכחו בה, מלבד סלבין, גם וילנצ'וק, רוכל, גרזובסקי, ג'נקה רטנר ואליהו סחרו...
אל הספר