מיכל גלטר 228 משלהי שנות השלושים, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובשנות הארבעים והחמישים, בשלהי המלחמה ולאחריה, הגיעו ארצה עשרות אדמו"רים ומצאו את מקומם בתל אביב . העיר המתפתחת קיבלה אותם כחלק מאוכלוסיית העולים הגדולה שפקדה אותה, והם הקימו את חצרותיהם ברחובותיה . מלבד החצרות שקמו, ובראשן אדמו"רים, התפתחו בתל אביב עוד מרכזים חסידיים ; אלה המשיכו את המסורת החסידית שעליה גדלו באירופה . במאמר זה אסקור את ההתיישבות החסידית בתל אביב כחלק מן הציבור הדתי והחרדי בעיר . אתמקד בצביונו המגוּון של הציבור החסידי, בסיבות להתיישבותם של אדמו"רים וחסידיהם בתל אביב ובנוכחות של החצרות החסידיות ושל מנהיגיהן ברחוב התל-אביבי במשך חצי יובל שנים . בסיומו אתייחס לסיבות לעזיבת הציבור החרדי, ובכללו זה החסידי, את העיר לקראת אמצע שנות השישים של המאה ה- 20 . אסרטט במאמר קווי מתאר למציאות החסידית בעיר, אך לא אתייחס לסוגיות פוליטיות, דתיות וחברתיות שעלו ממציאות זו וראויות להתייחסות נפרדת . המרכז החסידי בלב העיר תל אביב ומקומו בהוויית החיים העירונית לא זכו עד כה לתשומת לב ראויה, לא במחקרים העוסקים בתולדותיה של העיר תל אב...
אל הספר