אפרים דוידי 212 כמעט חודשיים של אספות, הפגנות, שביתות ומחאות היו לרעידת אדמה פוליטית, שבין היתר הביאה להתפטרותם של השרים לופס רגה ורודריגו . אמנם עיתונות התקופה הגדירה את ההתרחשויות כ"מחאות ספונטניות", אבל בחינה מקרוב של האירועים מעלה מסקנה אחרת : מאחורי מאות האספות במקומות העבודה, השביתות הממושכות, ההפגנות ברחובות והקמת המתרסים, הוצאת קבוצות מפגינים אל מפעלים שכנים ואספות 240 רחוב בהשתתפות אלפי עובדים — עמדו אנשי ועדי העובדים . רובם פעלו במסגרת "ועדות התיאום", חלקם באיגודים שלא היו תחת ההגמוניה של האורתודוקסיה . במרוצת השבועות ניכרה האחדה של הסיסמאות, מדרישות הנוגעות לתחום המפעלי או לאיגוד המקצועי הספציפי ) תוספת שכר על פי רוב ( לדרישות הנוגעות לכלל מעמד העובדים — ביניהן חתימה על הסכמים קיבוציים והתנגדות תקיפה למדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה הפרוניסטית ; ובתחום הפוליטי : דרישה לפיטורי השרים לופס רגה ורודריגו ולשחרורם של כל האסירים והעצירים הפוליטיים — בייחוד מאות נציגי העובדים שישבו בכלא . בשוליים גם עלתה הדרישה להתפטרות הנשיאה . יחד עם זאת, בשונה מגלי המחאות שפקדו את המשטרים הצבא...
אל הספר