עירית נגבי 84 סביר שהמתלוננת לא בדתה את סיפור האונס, ולא היה לה כל מניע לבדותו . בשל המאפיינים הדומים של שני פסקי הדין בחרנו להציג בהרחבה את פסק הדין בעניין אבוטבול, ולהסתפק בניתוח תמציתי של פסק הדין בעניין תלמי . פרשת אבוטבול פסק הדין בפרשת אבוטבול, עניינו בגבר שהורשע באינוס חברתו – לשעבר, בתקיפתה ובפציעתה . בית המשפט המחוזי גזר עליו עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל ועשרים חודשי מאסר על תנאי . בית המשפט העליון, ברוב דעות של השופטים בך ומלץ, זיכה אותו מאשמת האינוס, ופסק לבטל את עונש המאסר בפועל, אך גזר עליו שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי בגין תקיפתה ופציעתה של המתלוננת . השופט חשין סבר, בדעת – מיעוט, שיש להותיר על כנה את ההרשעה באינוס ואת העונש שנגזר בעקבותיה . דעת הרוב זיכתה את המערער משתי סיבות מצטברות : האחת נוגעת ל"תמיהות" שונות שעלו מעדותה של המתלוננת, והאחרת מתייחסת לראיה פסולה שהשתרבבה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שעניינה בדיקת פוליגרף שעברה המתלוננת "בהצלחה" . השופט בך מביע את החשש שמא השפיעו תוצאות הבדיקה, במודע או שלא במודע, על הכרעת בית משפט קמא לרעת המערער . השופט חשין שולל את ...
אל הספר