עירית נגבי 64 מוסרת את העובדות בפירוט רב, נכנסת לפרטי הפרטים של המקרים, מנסה ללכוד במבטה את מכלול הנסיבות הקונקרטיות של המקרים הנידונים . ההקשר הספציפי של האירועים הוא שמעניק להם את משמעותם . מיצובן של המתלוננות מול המערערים בעמדה של חולשה ושל נחיתות מעניק למעשי המערערים את אופיים הכוחני והכופה . לעומתה, השופט מצא משקיף על האירוע במבט מרוחק, שאינו רואה את המתלוננת או את המערער . עניינו בסוגיות התאורטיות ולא בעובדות המקרה הפרטיקולרי . אירוע האונס מפורש ומנותח במנותק מן ההקשר הספציפי והקונקרטי של נסיבותיו . את השיח שלו מעצבת הנחת היסוד הליברלית בדבר אוטונומיית הפעולה של היחיד . היבטים של אי – שוויון בין המתלוננת למערער מושטחים ומודחקים, והוא נמנע מלייחס להם משמעות . השופט קדמי ממקם עצמו בנקודת התצפית של הנאשם, ודרך עיניו של הלה הוא מפרש את האירועים . כמו המערער גם הוא אינו רואה את סירובה המילולי של המתלוננת כמבטא את רצונה "האמיתי" . האנליזה של רצונה "האמיתי" וההדחקה – הכחשה של פחדה מפני המערער מסייעות להבנייתם של היחסים בינה לבין המערער כיחסים המבוססים על הסכמה חופשית . המחלוקת בין השופט...
אל הספר