פרק ראשון מנהגי הנידוי - הרחקה ומוות

נידוי , מוות ואבלות 51 הנידוי מערב בתוכו גם מרכיבים של גלות והוצאה אל מחוץ לחברה וגם מרכיבים של משמוע של מי שנמצא בתוך החברה ופיקוח עליו . ההבחנה בין אֵבֶל ומלנכוליה מבהירה כי הגבולות הלא ברורים בין המנודה לקהילה , ומנהגי האבלות שאמור המנודה לנהוג , יש בכוחם לגרום למנודה לבקר את עצמו ביקורת חריפה . השימוש באבלות ובמנהגי אבלות בעת נידוי לצורך משמוע הוא , כמדומה , העניין החתרני ביותר — מנהגי האבלות הם הכלי למשמוע — הם מתקבלים כבעלי כוח תרפויטי וככאלה הם מועברים לספֵרה של המשמוע והנידוי . יתרה מזו , כפי שנראה בדיון במנהגי האבלות שנוהג האָבֵל , יכול להיות שחתרנות זו של מנהגי האבלות נמצאת לא רק בנידוי אלא גם באבלות עצמה . תיוג וזיהוי ממרחק שלושת המנהגים שאעסוק בהם בסעיף זה , ההקפה משמאל של הר הבית , איסור התספורת וחובת עטיפת הראש ) אליבא דרב יוסף , אמורא בבלי בן הדור השלישי ( , כולם גורמים לתיוגו של המנודה ומאפשרים לזהותו ממרחק . תיוג המנודה הוא בעל השפעה מרחיקת לכת על יכולתו לקיים אינטראקציה חברתית שכן בין הופעה ) appearance ( לכוח חברתי ) social power ( מתקיים קשר הדוק . הממצאים מראים כי ...  אל הספר