179 מרטין בובר והמקרא בובר לא פסק ולו לרגע מעיסוק בשאלות הזהות היהודית והקשר שלה לחיים בארץ, ובשהייתו בגולה עסק בפעילות מעוררת ומדריכה כחלק מהכשרה של עולים לקראת חיי ההגשמה בארץ . על הזיקה בין ההגשמה החלוצית לבין העזרה וההתעוררות של ההגשמה בגולה הוא ציין : כך נוצרה סולת, סולת רותחת ומרתיחה, עליתה מגנטית שפעלה כדרך שפעלו עליתות העם במשך הדורות על הגולה . חלוצים אלה, בין שהחליפו ובין שלא החליפו מכתבים עם הגולה, בין שכתבו מאמרים ובין שלא כתבו - היתה בהוויתם פעולה מגנטית, השפעה מגנטית על הגולה . מה השפיע ? החיים המגשימים הם שהשפיעו, זו היתה עליתה שהשפיעה בהוויתה וקשורה היתה בכל מה שקרה לישראל מימי קדם ועד הנה . בכל מה שנתגלה מאז . זו היתה עליתה מחנכת . הצעירים בגולה חונכו על ידי מה שנעשה בארץ, וכשבאו הנה - באו לכפר, לקיבוץ, למושב, וחונכו על ידי הסולת בכל מקום ומקום [ . . . ] אלא שהיתה סתירה פנימית בין המציאות העמוקה לבין ההודאה בה, והיא נתבטאה בכך, שלא היתה תורה ציונית אחת אלא שתי תורות : תורה אחת שהתאימה לאותה מציאות עמוקה שביטאה אותה מציאות ותורה שנייה שהיא היתה הרווחת ואותה קראו בדרך כל...
אל הספר