136 רגב יעקובוביץ המשמשים אותו כקווים מנחים לזיהוי היסוד הרליגיוזי במציאות . מגוון יסודות מקראיים סייעו בידו לפתח את דיונו הכללי ב אני ואתה , במושג ההתגלות ובזיקה הדיאלוגית בין האדם לאל . אם כן, בפרק זה אני חוזר לטענתי העקרונית שלפיה כתביו המקראיים של בובר אינם בבחינת נספחים, אלא במובנים רבים הם ראויים להכרה כשיא יצירתו . כחלק מאישוש הטענה אציג להלן שיש שני פנים למקום המרכזי של המקרא בעיצוב תפיסתו הדיאלוגית של בובר : האחד קשור ביסודות המקראיים בכתביו המוקדמים, שהיוו בסיס לכתיבתו ב אני ואתה , על אף שניסה להסתיר השפעה זו ; האחר מתייחס לשלב שלאחר כתיבת אני ואתה , כאשר יצירותיו התמקדו בחקירת המקרא אגב שימוש ניכר ברעיון הדיאלוגי, כדי 197 להבהיר את מושגי ההתגלות והזיקה בין האדם לאלוהיו . א . יסודות מקראיים ברעיון הדיאלוגי ביצירתו של בובר מקובל להבחין בין כתיבתו של אני ואתה לבין כתביו המאוחרים יותר העוסקים במקרא ולמעשה מתבססים על התובנה הדיאלוגית שלו . אין ספק שטענה זו נכונה מקצתה, אך לא במלואה, מכיוון שניתן לזהות יסודות וקווים מקראיים ביצירותיו 197 . ראו למשל את פרק 11 ( עמ' 173 - 282 ) בספר...
אל הספר