119 מרטין בובר והמקרא מקובל לציין שפיתוח תפיסתו האנתרופולגית-פילוסופית של בובר מהווה לרוב מעין תרגום והשלכה של תפיסתו הפילוסופית 175 לדעתי חשוב לעמוד על ההקשר של עבודתו המקראית ב אני-ואתה ; שהיוותה כר נרחב לפיתוח עמדותיו, בייחוד ביחס לרעיון מלכות שמיים במציאות ההיסטורית . בובר ציין את אפלטון ואת קאנט כשתי דוגמאות הפוכות בכל הקשור לאמונה במהפכה הרוחנית, כלומר, ליישום שלטוני ממשי של הרוח במציאות . אפלטון האמין שניתן להקים ממלכת צדק תבונית בהנהגת הפילוסוף איש הרוח, וזאת למרות כישלונותיו ליישם זאת, ואילו קאנט ויתר על הניסיון . קאנט לא שאף להנהגה של פילוסוף, מכיוון שהשלטון מסלף בהכרח את הנהגת התבונה . תקוותו הייתה שהמושלים יאפשרו לפילוסופים להשמיע את קולם, וזאת כתרומה הדדית למען שני הצדדים . בובר ביקר את קאנט בכותבו : "ניכרת גם אכזבה מהרוח עצמה : אין הוא יכול להאמין עוד בכושר הרוח להשיג את השלטון בלי להפסיד את טהרתו [ . . . ] רשאים אנו לשער שמתוך אלפיים שנה של היסטוריה המפרידות בין אפלטון ובין קאנט, ההיסטוריה של הכנסיה הנוצרית היא 176 שגרמה לאכזבה זו" . 175 . ראו לדוגמה : שידר, "דיוקנו של ב...
אל הספר