מעשה האמנות — בין משמעות להתענגות 43 זאת השאלות שאני נדרש לענות אליהן הן : האם הצמצום ל"ציר ההבנה" אפשרי ? האם טענת דה סוסיר — אל לנו לחקור בו – זמנית 72 — מנוגדת "את הקשרים בזמן ואת הקשרים בתוך המערכת" להנחת "ציר ההבנה" ? אם לא, מדוע בכל זאת אנו זקוקים ל"ציר ההבנה" ? שהרי, מצד אחד, אם הוא מבטא מרחב של שינוי דיאלקטי כמו "סכמת המיתוס" אז זה רק במובלע . מצד אחר, בניגוד לסכמת המיתוס, הוא במפורש אינו מתייחס למרחב התנועה ; הוא חסר את ציר הזמן . בקיצור, האם יש לציר ההבנה הצדקה ? אנסה לענות על כך . ראשית, נראה לי שההצדקה מקופלת בהבדל שבין הביטוי "מעשה היצירה האמנותית" לבין "היצירה האמנותית" . יש לזכור שלפי בארת : "הכתיבה, כחירות, איננה אלא רגע אחד בלבד . אולם 73 רגע זה הוא אחד הרגעים המפורשים ביותר של ההיסטוריה", כלומר היצירה האמנותית נבחנת כאן בשני רגעים שונים : הראשון ברגע התהוותה "כאן ועכשיו" ; השני ברגע התקבלותה לספירה הציבורית — הרגע שבו מתרחשת בלשונו של בארת "מיתיזציה 75 מכניס את יצירת האמן 74 רגע שבו האוצֵר ) כמבקר ( של המיתוס" . 76 אל המרחב שבין שלושת הקודקודים : אמן, מבקר וצופה סביר ...
אל הספר