לוי-שטראוס ו'סכמת המיתוס'

מעשה האמנות — בין משמעות להתענגות 31 41 זהו מושג המבטא מהות חמקנית מבחינת הלשון . למשל, מוס . מהות העומדת מאחורי הניסיון להגדיר את אותו כוח ייחודי של בעל הכריזמה, או הניסיון לבטא את מה שמעניק לחפץ מקודש כוח שליטה, או הניסיון לנסח את כוח הקסם הנובע ממעשי – הקוסמות . בעקבות חקר המיתוסים, לוי – שטראוס הסיק שהללו מייצגים את המחשבה, שבוראת אותם, ולאו דווקא מציאות חיצונית כלשהי . במאמר " The Structural Study of Myth " ) 1955 ( לוי – שטראוס טוען : "המיתוס הוא לשון : על מנת שיהיה נודע ברבים עליו להיות 42 באמירה זאת הוא מסופר ; ] ככזה [ הוא חלק מדיבור אנושי" . מתייחס להבחנה של דה סוסיר בין "לשון" ) langue ( ל"דיבור" ) parole ( . הוא מוסיף וטוען שהמיתוס מכיל רפרנט שלישי, המשלב בין זמני ההתייחסות השונים של הלשון והדיבור, כלומר המיתוס מתייחס אמנם לאירוע קדום, אבל הערך האופרטיבי שלו הוא מעל לשאלה של זמן . הוא נותן הסבר להווה, לעבר ולעתיד . כך, למשל, טוען לוי – שטראוס, יש לראות במהפכה הצרפתית אירוע היסטורי המאפשר זיהוי מבני לצורך התייחסות לעתיד . במהותו המיתוס הוא בעל ערך הנגזר מהמסר השלם שהוא נושא ...  אל הספר
רסלינג