דה סוסיר ו'סכמת המיתוס'

חובב רשלבך 28 באשר לתופעה הסינכרונית של הלשון ) השפה ברגע נתון ( , טוען דה סוסיר, תמיד ישנה בה נשיאה של משמעות, תוך כדי פנייה מנוגדת ובו – זמנית לשני ביטויים . לעומת זאת התופעה הדיאכרונית נוגעת רק לביטוי אחד, שכן כדי שתופיע צורה לשונית חדשה היא צריכה לדחוק החוצה צורה לשונית ישנה . לצורך המחשה סוסיר משווה את הסדר הדיאכרוני של הלשון למבנה גבעול הצמח, כפי שהוא משתקף בחתך שלו, לעומת הסדר הסינכרוני שאותו הוא משווה לכללי משחק השחמט, כמהות קבועה ביחס למצבים משתנים . דה סוסיר עורך הבחנה נוספת בין הלשון לדיבור . השפה מכילה את הדיבור והלשון . הדיבור הוא מה שנתון לשינוי דרך הפרטים בחברה, ואילו הלשון היא התודעה הקיבוצית המוסכמת ביחס לשפה . הסדר הסינכרוני והסדר הדיאכרוני מצויים במסגרת הלשון . כך, תוך כדי בחינת מרכיבי הלשון, במסגרת הבלשנות הסינכרונית, דה סוסיר מגיע לחקירת היחידה הקטנה של מבנה הלשון המתוארת על ידו באופן הבא : " ] . . . [ פיסת קוֹליוּת שהיא, להוציא מה שקודם לה ומה שבה אחריה ברצף הדיבור, המסמן של 32 מושג מסוים" . לפיכך הלשון בנויה כ"סדרה של תת – חלוקות צמודות 33 היא מתווכת בין שני רצפים ...  אל הספר