עמוס הופמן 20 יעקוביני . ברוחה של סיסמה זו, תקבל ההיסטוריה שלו משמעות, מקום משלה, 1 לגיטימיות“ . במילים אחרות, עצם קיומם של מקורות היסטוריים רבים, אין בו ערובה להסבר היסטורי מוסכם . אולי ההיפך הוא הנכון : הפולמוסים ההיסטוריים רק גוברים ככל שהדעות השונות רבות יותר, נפוצות יותר, מפורסמות יותר, פוליטיות יותר . באופן אירוני, ייתכן שהוויכוח הציבורי המתמיד בשאלות היסטוריות, הוא עצמו מורשת המהפכה . מבין ההסברים הרבים לפרוץ המהפכה הצרפתית, דומה לעתים שדווקא בשאלת מקורותיה האינטלקטואליים כמעט שאין מחלוקת . בספרי לימוד לא מעטים, הקשר בין המהפכה לבין הנאורות נתפס כמובן מאליו, פשוט וליניארי : 2 — ממונטסקייה ועד רוסו, מוולטר ועד דידרו — תוקפים הנה הוגי הדעות בכתביהם השנוּנים את סדרי השלטון בצרפת, הנה הם מערערים את אושיות האמונה הדתית ואת הבסיס האידיאולוגי של המלוכה האבסולוטית בחסד האל, והנה צאצאיהם, בני דור המהפכה, מיישמים את עקרונותיהם במציאות ההיסטורית, מסלקים את המלך מכס שלטונו ומכוננים רפובליקה נאורה וחילונית על בסיס הצהרת זכויות האדם והאזרח . לנוכח הסבר פשוט אך משכנע זה, רבים מופתעים לגלות שהו...
אל הספר