עמוס הופמן 14 המהפכה הצרפתית אינו כה מובן מאליו, ובוודאי אינו יחס סיבתי פשוט בין מהפכה רוחנית ( “הסיבה“ ) לבין מהפכה פוליטית ( “התוצאה“ ) . למעשה, ספק אם אפשר בכלל לומר שהנאורות, כתנועה אינטלקטואלית, הייתה מעין “מפעל“ משותף של כל הוגי הדעות שפעלו באותה תקופה בצרפת בפרט ובאירופה בכלל, וספק גדול עוד יותר אם הוגי הנאורות שאפו למהפכה כוללת מהסוג שהתחולל בצרפת בשנת 1789 . להיפך, מבחינות רבות המהפכה הצרפתית אינה תוצאתה אלא בעייתה של הנאורות : כאירוע רב רושם היא שואבת את כל תשומת הלב אליה ומנכסת את הנאורות אל עצמה תוך כדי טשטוש השברים בין הגות המאה ה – 18 לבין המעשה המהפכני, לצד יצירת רושם שקיימת נאורות אחת ומאוחדת . בכך היא מתעלמת מהמחלוקות העמוקות ומהבדלי התפיסות בין הוגי הדעות של התקופה . הנאורות הייתה שנויה במחלוקת מראשיתה . ראשי הכנסייה בצרפת וגורמים שמרניים אחרים שטמו את הוגי הנאורות, המלוכה חשדה בהם והאוכלוסייה הרחבה הסתייגה מהם או שלא ממש הבינה אותם . לאחר המהפכה, השמרנים עשו כל שביכולתם להוכיח שהנאורות היא סיבת הסיבות לשקיעתה של צרפת ולהתבוססותה במשטר טרור צמא דם . היסטוריונים ופילוס...
אל הספר