הלשון ותפקידה כמכוננת זהויות בספרות ההגירה של שנות ה–50

לכתוב בשפת האחר 50 שהגיעו ממקומות שונים בעולם למקום משכנם החדש, שכונה נטושה בפאתי ירושלים, ומתאר את תהליכי קליטתם עד להתערות מלאה במרחב החדש . אחד המאפיינים הבולטים ביותר של רומן זה הוא היעדר כל מתח לשוני . אף שהוא מבקש לעצב באופן ריאליסטי עולם של מהגרים שהגיעו ממקומות שונים ועם ערב – רב של לשונות, הרי ששפתם, במפתיע, הומוגנית להפליא . בכתיבה על סביבה חברתית המורכבת מעולים חדשים מתבקש עיצוב לשוני שיחדד את השוני בין האנשים, שידגיש את ההבדלים ביניהם, שיעכב את הקריאה וימחיש את הפער התקשורתי הקיים ממילא במציאות כזאת . במקום זאת מעצב הרומן סביבה לשונית אחידה, נטולת מתחים, מתַקשרת . האחדות הלשונית של הטקסט כמעט אינה מאפשרת חדירה של לשון אחרת, זרה . פה ושם נרמז אמנם כי הדמויות דוברות יידיש, אך אין כמעט ביטוי לשפה גלותית זו במהלך הסיפור . בפעמים הבודדות ששפת – עבר זו מוזכרת בכל זאת, היא באה לשרת את העמדה הציונית שלפיה הבחירה בשינוי הזהות נתונה בידי העולים החדשים . כך, לדוגמה, מציג הפרולוג את דמותו של אמנון, החייל מארץ ישראל, שמגיע למחנות העקורים באירופה כדי לסייע בהעלאתם לארץ . החייל מעורר בנער...  אל הספר
רסלינג