אחרית דבר 199 מה לתת לך" . זוכרת שחזרתי הביתההרגשתי שאני מתה . אני סטירת לחי, זו הייתה מאוד נסערת, אפילו באתי לבית של ההורים שלי, התחלתי לבכות כמו אוקיי זה מה, שום דבר מעשי . זאת אומרת, אמרתימטומטמת . לא עשיתי זו המסגרת שלו, אני לא מוצאת משהו אחר . בהתחלה חשבתי קצת, יש לצאת מהפריפריה, מהקרבה לבית שלנו . בדיעבד יש הרבה מסגרות בסביבה שלנו . יש פה הרבה ילדים, אבל בכלל לא חשבתי על זה . מצד שני, לא יודעת אם במקביל או לא במקביל, התחלתי לתחקר אימהות בגלל שלא הייתה לי ממש קבוצת שוות, אחרות מהמסגרת איך הן מרגישות . שנראתה לי אבל היא די התחמקה מלהגיד לי תשובההייתה אולי אחת לא רצתה להשחיר את ההיא, אבל היא ניסתה לטייח אותי . ברורה . כי היא " אל תתרגשי . , זה ילד ראשון " : אמרה חיזקה אותי, אולימאודאני זוכרת שבאתי לבית של ההורים שלי ואחותי הצדיקה את זה ואמרה שזה קרובמאודשליאימאתחפשי משהו אחר . לא מתאימה . ואין מה לעשות . כולם חיזקו אותי בהרגשה שהמטפלת ההיא כלפי הילד לא היו עדיין דאגות, כלפי המצב שלו . היו לו די הרבה דלקות אוזניים, ונראה לי שתליתי את כל הקשיים שלו בדלקות האלה . איכשהו נגמרה השנה . בס...
אל הספר