5 פואטיקה שלאחר השואה

119 טקסט, רוח ובת-קול רגע זה של מצוקה ואמביוולנטיות יכול להוליד חמלה עמוקה, או דמוניזציה של הגזע האחר . אם ידה של תחושת הרוע על העליונה, אזי אין מנוס מחיפוש שעירים לעזאזל כדרך לסמן את הרוע, להפוך את נוכחותו החבויה לביולוגית ופוטוגנית . כך ניצל התואם בין הפנים לחוץ, אבל במחיר הדרה פולחנית של קבוצה מקהילת האדם, זו הנושאת את אות הקלון של מה שהוא רע ולא – אנושי בעליל . הדמוניזציה של היהודים בידי הנאצים הייתה ייצוג מעין זה . התעמולה הנאצית אימצה את אפיונו של וגנר את היהודי כ"דקדנטיות בדמות דמון" . זהו דמון מחליף – צורות — קר, מרושע וחסין לשינוי מבפנים, אך מסוגל לחקות ( להטמיע לתוכו ) כל אופי לאומי או חזות של תרבות . תעשיית – מִשנה שלמה פלשה אל החינוך הגרמני כדי ליצור בידול שלא היה נחוץ אילו היו ליהודים תווי הפנים הגסים שאפיינו אותם בקריקטורות . ספר הילדים הנודע לשמצה פטריית הרעל התבסס על אותו צורך עצמו, לזהות את "דמות הדמון" או דְּמוי – האדם הכוזב . בקיצור, הסימון "יהודי" אפשר פתרון על – דרך – הדמוניזציה לדילמת ההבחנה בין מראית עין למציאות, שעה שתחושה מכרעת של נוכחותו של רוע בלתי – מובחן הוצ...  אל הספר