| גיליון ,90 כסלו תשפ"ב, נובמבר 2021 44 להבחין בגוון הבהיר של עורה ובעיניה הכחולות, רחוק מאוד מדמות של ערבייה כפרית . היא הייתה כבת ארבעים, לבושה שמלה צבעונית, צעיף אדום למותניה, צעיף כחולשטורקיז עם גדילים בצבע זהב על ראשה וכתפיה . ממש כמו צוענייה . "מי את ? " שאל מיכה . ענתה לו בקול בוטח, "אני אשתו של אבושג'ומעה – בעל הבית הזה" . "ואיפה הוא ? " שאלתי והיא ענתה לי בשקט, "אלוהים יודע . . . ואתם לא תתפסו אותו" . ואז מלמלה משהו שלא הבנתי ומיכה תרגם לי שהיא גייסה את השדים והרוחות להגן על אבושג'ומעה ולקלל אותנו, אם נפגע בו . טוב, שתיים בלילה, כפר נידח בשומרון, מג"ב מצאו רק ילדים ואין אף מבוגר בבית, אין שום כלי נשק . . . ואנחנו תקועים עם מכשפה . נכנסנו איתה לביתה וניסינו לחקור אותה, אך היא מסרבת לשתף פעולה ועומדת על כך ש"אני מכשפה . יש לי כוחות ! אם תפגעו בי או בבעלי – אבושג'ומעה, אני אדאג שהשדים יפגעו בכם" . לא פחות ולא יותר . אין עם מי לדבר . התדהמה הראשונה . . . מיכה החליט "לזרום" איתה ושאל, "ואיך נדע שבאמת יש לך כוחות ואת שולטת בשֵדים ? " היא ציחקקה וביקשה שניכנס איתה למטבח, ובתוך כך קרא...
אל הספר