פרק 13 : מערכת המים הארצית 303 בתקופת הבית הראשון ניזונה ירושלים ממי מעיין הגיחון, שהוטה דרך נקבת השילוח אל תוך העיר על ידי המלך חזקיהו ( 2003 , . Frumkin et al ) . גידולה של ירושלים בתקופת הבית השני חייב אספקת מים ממקורות נוספים . מפעל אמות המים לירושלים החל כנראה בתקופת החשמונאים וֹשִכלל אותו המלך הורדוס . האמה היא תעלה בעלת שיפוע מתון, והמים זורמים דרכה מהמעיינות אל העיר . המפעל היה גדול מאוד לפי קנה המידה של אותה התקופה, ומעיד על יכולת מדידה, תכנון וביצוע ברמה גבוהה ומדויקת . המפעל אסף את מי המעיינות הנובעים בגובה טופוגרפי של 820 - 890 מ׳ בהרי חברון, והוביל אותם צפונה עד לירושלים . האמה העליונה הובילה מים אל העיר העליונה לגובה של 760 מ׳, והאמה התחתונה הובילה מים אל הר הבית לגובה של 735 מ׳ ( איור 13 . א . 1 ) . המים זרמו בכוח הכבידה, באמצעות מערכת של תעלות, מנהרות, סכרים ובריכות ( מזר, 1989 ) . במחצית הדרך, מדרום לבית לחם, נבנו שלוש בריכות אגירה בעלות נפח כולל של 180,000 מ״ק, הנקראות ״בריכות שלמה״ ( איור 13 . א . 2 ) : הבריכה הגבוהה במפלס 800 מ׳, האמצעית במפלס 785 מ׳ והבריכה הנמוכה ...
אל הספר