חלק ב : מקורות המים הטבעיים 284 זו גרמה לכך שהמפלס נשמר יציב באופן יחסי, עם תנודות קלות של מטרים בודדים . מנגנון הבלימה נוצר כתוצאה של החלוקה הטבעית של ים המלח לשני אגנים ( איור 1 . 12 ) : אגן צפוני עמוק ( יותר מ- 300 מטרים ) ואגן דרומי רדוד ( כ- 5 מטרים ) . המצַר שבין שני האגנים מצוי ברום 401 - מטרים ( כמובן מתחת לפני האוקיינוסים ) . בתקופות רטובות, כאשר הגשמים התגברו והזרימות בנחלים התחזקו, עלה מפלס ים המלח והציף את האגן הדרומי הרדוד . עקב כך גדל שטח האגם בכ- % 20 וההתאדות גדלה אף היא בכ- % 20 . הגידול בהתאדות איזן את הגידול בכניסות המים לאגם, ולכן המפלס לא עלה באופן פרופורציונלי לריבוי הגשמים . לעומת זאת, בתקופות יבשות, כאשר הגשמים התמעטו והזרימות בנחלים נחלשו, ירד מפלס ים המלח והאגן הדרומי התייבש . בעקבות זאת קטן שטח האגם ובהתאם קטנה ההתאדות . הקטנת ההתאדות איזנה את הקיטוּן בכניסות המים לאגם, והמפלס לא ירד באופן פרופורציונלי להתמעטות הגשמים . חלוקת ים המלח לשני אגנים שימשה אפוא מנגנון בלימה שמנע שינויים גדולים במפלס האגם למרות השינויים בכמויות הגשמים . יציבות מפלסים מעין זו התקיימה...
אל הספר