פרק 9 : אקוות ההר 203 הגבוה בהרי השומרון, מצוי דווקא במרכזו של קער שכם ( איור 4 . 9 ) . במילים אחרות, הסלעים הבונים את גוש הר עיבל עשויים משכבות צעירות יותר, שהוסרו בתהליכי הבליה והסחיפה מראשי הקמרים בלבד . כדי לתאר במדויק את המבנה הגאולוגי התלת-ממדי של שרשרת ההרים משתמשים הגאולוגים בדרך כלל במפה סטרוקטורלית ( מסגרת 9 . א ) . המבנה הגאולוגי של הרי יהודה ושומרון עוצב כאמור בתהליכי הקימוט, אך גם תהליכי השבירה תרמו לעיצובו . מערכת השבירה העיקרית היא העתקי בקע הירדן וים המלח, שהם הגבול המזרחי של שרשרת ההרים . העתקים אלו הם בדרך כלל מישורים אנכיים, המפרידים בין שני גושים סלעיים . בהקשר הנוכחי מתמקד התיאור הגאולוגי בהבנת המערכת ההידרוגאולוגית בלבד, ועל כן לא יפורטו כל מאפייני השבירה, אלא רק השבירה האנכית . העתקה זו הרימה את שכבות הסלעים במערב והפילה את אותן השכבות במזרח . שיעור הזריקה ( הפרש הגובה בין השכבות הזהות בגוש המורם ובגוש הירוד ) בהעתקים אלו הוא עצום, בין מאות מטרים לקילומטרים אחדים . בכמה מקומות מתפצלים העתקי משנה מהבקע לכיוון צפון-מערב . הרי יהודה והרי השומרון אומנם דומים זה לזה ב...
אל הספר