פרק 7 : אגם הכינרת 153 פרויקט הייבוש : בתחילת המאה העשרים היו בעמק החולה 13 קמ״ר אגם ועוד 47 קמ״ר ביצות עונתיות שהשתרעו מצפון לאגם ( איור 35 . 7 ) . האזור היה מכוסה בצמחיית גומא פפירוס . תנודות במפלס מי התהום בשיעור של 5 . 1 מ׳ בין שיא הקיץ לשיא החורף שינו את שטח הביצות בין 8,000 ל- 47,000 דונם . פרויקט ייבוש החולה ( מסגרת 7 . ז ) , שהתבצע בשנים 1951 - ,1959 תרם 60,000 דונם קרקע חקלאית, המעובדת באינטנסיביות ( איור 36 . 7 ) . בקצה הדרומי של העמק הושארו 3,000 דונם של שמורה טבעית, ועדיין מוצאים בה גומא פפירוס . הייבוש נעשה על ידי חפירת שתי תעלות ניקוז גדולות והעמקת אפיק הירדן, שאִפשרו זרימת מים חופשית דרומה והורידו את מפלס מי התהום בעמק . מבחינת משק המים, ייבוש עמק החולה הקטין את שטח פני ייבוש ביצות החולה היה אחד המפעלים הגדולים שיזמה ממשלת ישראל לאחר הקמת המדינה ונחשב לאחד משיאי ההגשמה במדינה המתחדשת ( לבנה, 1994 ) . המפעל היה המשך ישיר לעשייה הציונית שהביאה את החלוצים לארץ ישראל במטרה להפריח את השממה, ונתפס כמהפכה בסדרי בראשית . במבט לאחור, פיתוח החקלאות נחשב אז כמו שנחשב כיום פיתוח תעש...
אל הספר