פרק 2 : משבר המים בישראל 15 המאגרים, ובכולם יחד נותרה כמות של 6 . 1 מיליארד מ"ק, דהיינו פחות מהנדרש לשנת צריכה אחת . באופן בלתי צפוי, הגשמים בשנת 1992 ( שהייתה חריגה בריבוי הגשמים — % 220 בהשוואה לגשמי שנה ממוצעת ) מילאו את המאגרים . מילוי המאגרים הוריד את המתח, והמשבר נשכח מהתודעה הציבורית . "אורך הנשימה" שניתן למערכת הניהולית לא נוצל כהלכה ולא בוצעו רפורמות ממשיות . להפך, הקיצוץ במים למגזר החקלאי בוטל, והקצאות המים לחקלאים גדלו משנה לשנה . שאיבת-היתר התייצבה על כ- 200 מיליון מטרים מעוקבים בשנה ( מלמ"ש ) . "הכתובת הייתה על הקיר", אך ללא הועיל . ירידת מפלסים הדרגתית ומתמשכת נצפתה בכל המאגרים במשך עשור השנים שלאחר מכן וביתר שאת . התיאור המוחשי ביותר להחמרת המשבר בשנות התשעים מובא באיורים 1 . ,2 2 . 2 ו- 3 . 2 . מפלסי המים באגם הכינרת ובשתי האקוות ( מאגרי המים התת-קרקעיים ) הגדולות של ישראל, אקוות ההר המערבית ( הנקראת ירקון-תנינים ) ואקוות החוף, הלכו וירדו בהתמדה . לאמיתו של דבר, מדי חורף המפלס עלה במקצת בעקבות הגשמים, ומדי קיץ המפלס ירד במקצת עקב השאיבה ואספקת המים לאוכלוסייה . ואולם, ב...
אל הספר