132 פרק חמישי בתקופת המנדט . פקודת חוק זו פטרה את בני משפחת העבריין מהעמדה לדין בגין שותפות לעבירה לאחר מעשה . היא קבעה ( בסעיף 1 . 26 ) כי 'כל אדם, מלבד [ ההדגשה שלי ] האב, האם, הבן, הבת, הבעל או האשה של העבריין, היודע שאיזו עברה נעשתה ע"י אדם אחר, והוא מקבל אדם כזה, או מסייע בידו למען אפשר לו להימלט מן העונש יחשב כאילו הוא שותף לעברה לאחר מעשה' . 40 בבית הדין של מרכז המפקד לעומת זאת, נטען כנגד ההורים שלא מיצו את כל האמצעים שהיו ברשותם כדי למנוע את השתמטות בניהם באמצעות יציאתם מהארץ . לצד מניעת אופני סיוע גשמיים, כסיוע כלכלי למימון הנסיעה, נדרשו קרובי המשפחה להוכיח כי ערכו שיחות שכנוע עם הבן, ואף ביקשו מידידים שישוחחו איתו, בניסיון למנוע את נסיעתו . ליווי הבן לנמל הימי או לשדה התעופה נחשבו בבית הדין כראיה לסיוע במעשה לדבר עבירה, וזאת כיוון שלכאורה, הליווי הביא לידי ביטוי את הסכמת ההורה לנסיעה, ולפיכך הוא אשם בסיוע להשתמטות . כך לדוגמה, במשפטם של נפתלי ושמחה פ' נטען כנגד האב שמחה ש'ידע כי בנו התכונן לנסוע ולא השתמש בשום השפעה כדי למנוע ממנו את נסיעתו' . 41 במשפטם של בני משפחת צ', לאחר ...
אל הספר