הבית המחבר בין מרחבי הקיום בסרט 'עֲלְיָה' של נֹעם אדרי

בין קרי ה נאמנה לקריית שמונה׀ 137 מול מערב, מסורתי מול מודרני או דתי מול חילוני . יהודי מרוקו הספרדית הביאו עימם שעטנז לשוני ותרבותי שהיה קשה להבנה ולקבלה בישראל ; הם חיו במדינה מוסלמית אך היו דוברי לשונות אירופיות שונות ( ספרדית, צרפתית מבית מדרשה של 'אליאנס', מעט אנגלית, ואפילו ידע בסיסי בעברית ובערבית ) , שמרו על מסורתיות אדוקה אך חיו בקרב נוצרים-היספנים והטמיעו את תרבותם, ואף חיו בשלום ובהרמוניה יחסית עם המוסלמים בעירם . 'אז מה אתם, מרוקאים או ספרדים ? ', 'אתם דוברי ספרדית או לאדינו ? ' וגם : 'אתם בטוחים שאצלכם לא דיברו ערבית, איך זה יכול להיות ? ' — אלה היו חלק מן האמירות שכל אחד מאיתנו שמע לאורך חייו בארץ . הסרט, ועימו קולה הייחודי של עליה, מנכיח את כישלון העלייה ואת קשיי ההתערות בישראל תחת ההגמוניה הקיימת . העמדה ההגמונית המסומלת בדרכי הפעולה של קולטי העלייה המקבלים את העולים עם הגיעם, של אנשי הסוכנות היהודית ו'עמידר' — החברה הלאומית לשיכון בישראל, של המערכת הרפואית המנצלת את עליה כאסיסטנטית לביצוע הפלות רפואיות בשעה שהיא מועסקת כעוזרת ניקיון, וגם של נציגי הבנקים ושל תעשיית מפעל...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי