הפירופו כגשר בין תרבויות בטיטואן שבצפון מרוקו׀ 91 בין ההקבלה שעושות הנשים היהודיות, המשייכות את הרמה התכליתית ( לחם ויין במישור המוחשי, לא זה השאוּל ) ואת ההסמלה הנוצרית ( לחם ויין כגופו וכדמו של ישו במישור המטפורי ) למבעי הפירופוס — שניהם מעבירים מרובד של בשר וגוף קונקרטיים אל זה המטפורי . באופן זה הנשים היהודיות אולי אף 47 מתלכדות עם גופו של ישו, הממומש אצל הנוצרים באמצעות הלחם והיין . מידעניות גם ציינו בהקשר זה של הענקת פירופוס את אדיבותם המוגזמת ברחוב של הגברים הנוצרים למול אדישותם של היהודים . נשים יהודיות ראו בספרדים מודל גברי הראוי לחיקוי — מודל של נהנתנות, של רוח קלילה והומוריסטית ושל פתיחוּת . וכפי שמציינת מידענית אחרת : 'היהודים, היה חסר להם קצת מלח, לכן לא נתנו פירופוס . היו מאוד סנובים והפירופו שייך לרחוב, לא מתאים להם' . האדרת הפירופו ונצירתו בזיכרון מסמנות גם את השמירה על השפה הספרדית בתודעה, והלכה למעשה בחיי היום-יום, וכן את זהותן כנשים ספרדיות הבאות במגע עם ספרדים ומצויות במציאות אירופית של רחוב ליברלי וחופשי . הרחוב ההופך לבמה מוליד את התיאטרליות הטבועה בפירופו : הרחוב...
אל הספר