שומרי הטריטוריה

ייבוש בשם הכיבוש 53 ולכן העדיפה ממשלתה לדבוק בהסכמי שביתת הנשק ולהתמודד עם כל הפרה 45 שלהם במסגרתם ולא להביא לביטולם . ב- ,1949 בתום המלחמה בין ישראל לסוריה, החזיקו הכוחות הצבאיים הסוריים בשטחים ממערב לירדן ולקו הגבול הבין-לאומי שהפריד בינה ובין ארץ-ישראל המנדטורית . ב- 20 ביולי ,1949 לאחר משא ומתן, נחתם הסכם שביתת נשק שבמסגרתו נסוגה סוריה משטחים אלו והם נקבעו כאזורים מפורזים . שאלת הריבונות על האזורים המפורזים נותרה פתוחה ובהסכם נאמר כי היא תידון בין הצדדים בהזדמנות אחרת . קווי שביתת הנשק בגזרה הסורית אפשרו שקט יחסי מכיוון שהם לא הפרידו חקלאים מאדמותיהם וכך לא נוצרו ריכוזי פליטים בסוריה שניסו להסתנן בחזרה לישראל . בגזרה זו נקבעו שלושה אזורים מפורזים, שמהם רק האזור המפורז המרכזי נועד לעבור תהליך פיתוח במסגרת מפעל ייבוש החולה . אזור זה השתרע על פני 21,970 דונמים בקירוב, מקצהו הצפוני של אגם החולה ועד מדרום לו, משני עברי נהר הירדן . רוב האדמות – 13,700 דונמים — היו של יהודים ומהשאר השתייכו 6,600 דונמים 46 לערבים ו- 3,470 דונמים היו רכוש ממשלתי . חלק משטחי הערבים באזור המפורז המרכזי היו שי...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי