ביצת החולה : גילויה ותוכניות חיסולה 33 ב- 1872 רכש הסולטאן הטורקי את אדמות העמק, והן נחשבו מעתה לאדמת 'ג'יפטליק' ( אדמה בבעלות הסולטאן ) . באותה שנה יזם הסולטאן ניסיון לייבוש חלקי כדי להרחיב את שטחי אדמותיו ובכך להגדיל את הכנסותיו . ארגון העבודה הוטל על מהנדסים טורקים, והם התמקדו בהעמקת אפיק הירדן הדרומי, ניקוי הסחף סביב גשר בנות יעקב והוספת קשת רביעית לגשר . פעולה זו גרמה לירידת פני האגם במטר ולחשיפת אלפי דונמים של קרקע פורייה . ההצלחה החלקית הביאה לריבוי מתיישבים ולגידול מחדש של האוכלוסייה, להתעניינות מרובה של האפנדים באזור ולניסיונות לרכוש בו קרקעות . זה היה אומנם שיפור, אך הוא היה זמני, שכן לפי סקר שנערך ב- 1877 על ידי המשלחת לסקר ארץ-ישראל המערבית מטעם הקרן לחקר ארץ-ישראל בראשות הוריישו הרברט קיצ'נר ( Kitchener ) נמצא ששטחים רבים יותר מבעבר כוסו בביצה 38 ומספר התושבים בעמק קטן בהרבה . ב- ,1901 משנכשלה יוזמתו של הסולטאן לעבד את אדמות החולה, הוא הוציא זיכיון על האזור הדרומי של האגם . באימפריה העות'מאנית היה מקובל להעניק זיכיונות לחברות ולבעלי הון פרטיים לביצוע מיזמים כלכליים . שיטה ...
אל הספר