288 | פרק רביעי מאמצע שנות החמישים ועד סוף שנות השישים . הם נמצאו בעיירות פיתוח ובשולי הערים הגדולות . השיכונים החדשים שצמחו בישראל במהירות תוארו בסיפורת יידיש כספוגים אווירה רעננה של תחילת חיים חדשים . ברבים מן הסיפורים הם משמשים מטפורה ארכיטקטונית לשיבה לחיי משפחה וחברה נורמטיביים . חיי היומיום הפרוזאיים והמינורים שהתקיימו בו היו, במידה רבה, ניגודם של המרחבים הדרמטיים הסוערים, הזמניים והמסויטים שבהם חיו העולים בשנות המלחמה ואחריה : הגטאות, מחנות העבודה ומחנות ההשמדה, מחנות העקורים, מחנות הכליאה של המעפילים, בתי העולים והמעברות . החיים בשיכוני העולים העירו בקרב עולי שה"פ צרכים הפוכים ומשלימים : מחד גיסא לבידול וייחוד ( ספרציה ואינדיבידואציה ) מהשכנים הרבים, שכולם, כמוהם, נמנו עם אותו מעמד חברתי-כלכלי ( עולים חדשים ) , ומאידך גיסא צפיפות המגורים, המרחק מן העיר ובידודם החברתי-תרבותי הפכו את תושביהם לקהילות אינטימיות . החיים בקהילות אלה חשפו את הנורמות החברתיות, החדשות והישנות, שרווחו בהן, וגם את אמצעי השליטה והפיקוח שבאמצעותם הוטמעו . לדברי משה ליסק, על התיישבות עולים בשכונות בשולי הערי...
אל הספר