212 | פרק שלישי איזו 'מילה חדשה' יכלו לתרום אייזנמן ובני דורו ל'מסורת המודרנית' של הספרות שאליה השתייכו ואותה ביקשו להמשיך ולפתח ? איזו מילה חדשה ( אם בכלל ) ביקשו קוראי ספרות יידיש לאחר השואה ? ניכר שהאתגר ( הטיטאני ) בו הרהר אייזנמן, 'לחדש' את ספרות יידיש השוקעת, נשא גוונים של הזדהות קיומית : 'דאָס איז מײַן וווּנטש און דאָס איז מײַן תּפֿילה [ און ] גלויבן . שטאַרק זײַן, שאַפֿן, שאַפֿן . . . אַז די ייִדישע ליטעראַטור זאָל זיך מיט אונדז ניט פֿאַרשעמען . אָמן . ( זוהי משאלתי וזוהי תפילתי-אמונתי . שנהיה חזקים, שניצור, 2 ניצור . . . שספרות יידיש לא תתבייש בנו . אמן ) . כספרות מודרנית, גם ספרות יידיש עסקה כבר מראשיתה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה באתגרי המודרנה : התפוררותם הבלתי נמנעת של הבית, המשפחה והקהילה המסורתיים, אתגרי החילון, העיור, הכלכלה החדשה, ההגירה ההמונית, התנועות הלאומיות, גילויי האלימות המדינית, הכלכלית והפיזית שליוותה את התפשטותם של הרעיונות הלאומיים, הטראומות שאלה הותירו וגילויי העמידות בהם . את המתחים האלה של המודרנה ביטאה ספרות יידיש בדרך כלל באמצעות מבט לאחור, אל העול...
אל הספר