192 | פרק שני היו הסמלים של משפחה ובית — שביקשו אגודות בני העיר להעניק לחבריהם — לממשות . במובנים רבים נתפסה דרך הנצחה זו מעין קוטב משלים לספרי היזכור, שכונו בתרבות יידיש 'מצבות של נייר' . מטמורפוזה זו של ה'אותיות הפורחות' לכדי שיכוני עולים בישראל מגלמת אולי יותר מכול את מורכבותה וייחודה של זהותם הלאומית המודרנית של עולי שה"פ נאמני יידיש . דפוס הנצחה זה מאיר את תרומתן הרבה של אגודות בני עיר שייסדו מהגרים, פליטים ועולים חדשים יוצאי ערים ועיירות במזרח אירופה לפיתוח הכלכלי, החברתי, החינוכי והתרבותי של מדינות היעד — באמצעות מפעלי הפילנתרופיה 80 לאחר השואה עמדו אגודות אלה בפני דילמות אתיותהרבים שהקימו . ופוליטיות ולפני שאלות מעשיות, שלעיתים הביאו לידי משברים של ממש . מה המשמעות של הזדהותם כבני עיר לאחר השמדתה ? מה הן מטרותיהן המיידיות של האגודות ? האם עליהן להוסיף לדאוג ליוצאי בני העיר הוותיקים והמזדקנים בהקמת בתי אבות ובהחזקתם, בהשקעה בביטוחי בריאות ובחלקות קבר או שמא עליהן להקים מפעלי רווחה חדשים לשורדי השואה ? האם יש להשקיע את עיקר הכספים ברווחתם או בהפקת ספר יזכור לקהילה שהושמדה ? חנה ק...
אל הספר