ב. ההנהגה התרבותית: 'די ייִדישע אינטעליגענץ'

תל אביב כמרכז תרבות יידיש לאחר השואה | 61 גם ליטול על עצמם את האתגר לבנות ארגונים ומסגרות שיקיימו את תרבותם . מה היו הגורמים שמשכו אותם דווקא לישראל, שנודעה בעולם היהודי במזרח 55 אירופה ובאמריקה ביחסה הבעייתי ליידיש ? במחקר הוצעו כמה הסברים אפשריים לתופעה ובהם : יעדי הגירה אחרים מחוץ לאירופה, ובראשם ארצות הברית, הקשו מאוד על כניסת פליטים יהודים לתחומיהם ; במחנות העקורים ובקפריסין התקיימה פעילות ציונית חינוכית ואידאולוגית אינטנסיבית שהשפיעה על החלטת רבים לעלות ארצה . הסברים אלה מייחסים את יכולת הפעולה, את הסוכנוּת, לממסדים ( בישראל או מחוצה לה ) . הצד השני, הניצולים, מתוארים כסובייקטים נטולי יכולת הכרעה על גורלם, אשר את תודעותיהם עיצבו לכאורה ממסדים אלה כרצונם . ובייחוד מתוארים הניצולים כיחידה הומוגנית, נטולת שכבת הנהגה תרבותית . מה היה אפוא הסברם של מנהיגי תרבות יידיש לבחירתם להשתקע בישראל ? תיאור מפורט ומרתק מצאתי ברשימה שעליה נכתב בכתב יד 'יפו, יולי 1950 ', שכתבה רחל אוירבך — אחת העורכות הספרותיות היחידות בתרבות יידיש, סופרת מוערכת, חברה בצוות ארכיון 'עונג שבת' החשוב שפעל בגטו ורשה (...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי