אידיאלים שונים של היהודי החילוני המודרני : מחד גיסא נאמני יידיש ותרבותה החילונית, ומאידך גיסא נאמני העברית ותרבות ישראל החילונית . עולי שה"פ ראו ביידיש ובעברית שפות משלימות המייצגות פנים משלימות של זהותם האישית והלאומית . בעברם ה'גלותי' ראו חלק בלתי נפרד ממורשתם העשירה, ולאורה ביקשו לעצב את ההווה הלאומי-האוטונומי שלהם בישראל . הם סברו שהאופן שבו הושמדו דוברי השפה ומרכזי תרבותה בשואה הוסיפו משקל מוסרי 44 לתפיסתם זו, שעל ישראל לשמר את תרבותם הייחודית ולעודד אותה . נאמנותם של רבים מקרב שה"פ דוברי יידיש לשפתם הייתה במובהק יותר מאשר רק איטיות של מהגרים להיקלט בארצם החדשה וללמוד את שפתה, ויש 45 כלומר נטייתם להבדילה ולהבחינה היטב גם מתפיסות של 'שוביניזם לשוני', של דוברי שפה מסוימים לראות את שפתם ואת התרבות המתגלמת באמצעותה נעלות על אחרות ( ומתוך תפיסה זו גם ההתארגנות הפוליטית והקריאה למחוק שפות ותרבויות מתחרות ) . השוביניזם הלשוני היחיד שאירע למעשה במפגש בין התרבויות והלשונות בישראל בשנים שבהן עוסק המחקר היה מצד תומכי העברית . שוביניזם לשוני זה נבדל מ'נאמנות לשונית' מחד גיסא, ומ'תועלתנות לשונ...
אל הספר