פרק שלישי: פיוטים מחדשי מזמורים ואתגר הפולמוס הקראי–רבני

פ ווט ות מחדשו מזמורות ואםדר הפולמוס הקראו – רבכו 271 הנזכרת של פייטננו עשויה להתפרש לאור זאת כהצהרה על כך שבבית הכנסת שבו נשמעים פיוטיו נחשב כל הציבור כולו כמי שיש ביכולתו ובתבונתו 'לחדש בה דבר' : 'וְכֻולָּם נְבוֹנֵי לֵב לְחַדֵּשׁ לְךָ רְנָנַי' . בד בבד, אפשר שניכר כאן הד מעניין לפולמוס אידיאולוגי נוקב שהדיו נשמעו למרחוק בעולמה של תרבות ישראל במפנה האלף הראשון : המחלוקת בין הרבנים לקראים בענייני תפילה בכלל ובסוגיית היחס לפיוט בפרט . במסגרת ערעורם הכולל על תוקפה של התורה שבעל פה לאגפיה השונים, טענו הוגים קראיים בני התקופה כי 'ספר תהילים ממלא את כל צרכיהם של המתפללים בכל הזמנים ובכל המקומות' ועל כן 'אין כל הצדקה הגיונית להוסיף עליו תפילות שנתחברו בידי אדם, ושיש בהן 2 מדובר בהתנערות עקרונית מן היסודות הבתר-בהכרח שגיאות וטעויות' . מקראיים שבתפילה, כלומר מכלל הברכות ותפילות הקבע הקדומות 3 אבל הפיוטים 'זכו' לניגוח מיוחד בהקשר זה, והמחייבות שתיקנו חז"ל . על שום היותם הביטוי המובהק ביותר ללגיטימציה שניתנה לשילובם של טקסטים מחודשים במסגרת התפילה הרבנית . ברוח זו קרא מחבר קראי קדום להתנער מכל א...  אל הספר