פרק ראשון: חידוש שיר: מטבע פייטני, שורשיו ושלוחותיו

בו י מורשם הפווט הקדות לכוצכו שורם ב םור הזהב ב 250 חלקו הראשון של הספר, נתמקד באלה ובייחוד באותם היגדים המציינים את מעשה הפיוט בתור 'חידוש שיר' : מצד הדובר הפייטני עצמו, הקורא ' אֲחַדֵּשׁ שִׁיר בְּקֶרֶב מַקְהֲלוֹת אֲיֻומָּה' ( ט 4 , 25 ) ואף מצד קהל המתפללים, שאותו דובר פונה אליו במילים ' [ זֶ ] מֶ [ ר חַדְּ ] שׁוּ וּמַהֲלָלִים' ( ו, 29 ) ואשר מכונה 'מְחַדְּשֵׁי לְךָ תְּהִלּוֹת' ( י 15 , 7 ) . בתמונה רבת הפנים המצטיירת מתוך בחינתם של ההיגדים הללו — על הקשריהם ומשמעיהם השונים — שזורים קווי מסורת וחידוש אלה לצד אלה, באורח טיפוסי ליצירת פייטננו . שורשם הקדום של ההיגדים בנוסח 'חידש שיר' נעוץ בצירוף המקראי 'שִׁיר חָדָשׁ' . לרוב מצוי הצירוף הזה במסגרת לשון הקריאה לרבים 'שִׁירוּ לַייָשִׁיר חָדָשׁ' : נוסחה המנונית מגובשת המתועדת במקרא ארבע פעמים 4 בשני מקראות נתון הצירוף הזהכצורתה ופעם אחת בגרסה מורחבת . בהיגד מטאפואטי שבו מציג הדובר המזמורי את דברו שלו כ'שִׁיר חָדָשׁ' : 'אֱלֹהִים, שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ' ( תהילים קמד, ט ) וכן 'וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ' ( תהיל...  אל הספר