פרק שישי: הדים ל'נוסח מנחם'

ק ווות ללשוי השורום ולאמכום השור 112 סמוך היה לחצרו של חסדאי אבן שפרוט בעת ששהה בקורדובה, בטרם 5 נאלץ לעזוב למזרח . באחד מפיוטינו נוקט אבן אביתור את המילה 'אוֹד' במובן 'דבר', 'עניין' : 'לְפָרֵשׁ כָּל אוֹד' ( ג, 1 ) . תיבה נדירה זו יסודה בצירוף היחס הרווח 'עַל אוֹדוֹת', אך במקרא וגם לאחריו אין היא מופיעה כלל שלא במסגרת הצירוף הכבול הזה . בפני עצמה נרשמה עד כה לשון 'אוֹד' רק בארבע איגרות בנות המאה הי"א מן הגניזה, המאוחרות קמעא לימיו של אבן אביתור . איגרות אלה, פרי עטיהם של בכירים בישיבת ארץ ישראל באותה תקופה, ניכרות בסגנונן הנמלץ, הכמו סעדיאני ; כך לדוגמה לשונה של איגרת ליוסף הכהן בן שלמה גאון המתוארכת לסביב שנת 1030 : 'ואם יש 6 בכתבי לאדירינו החבר אוֹד ושאלה, יזכירה לנו למלאות חפצו ושלומו' . מנחם בן סרוק המוכרים לנו התיבה 'אוֹד' אומנם אינה נקוטה כך, בפני עצמה, אך מסתבר כמדומה לזהות כאן זיקה אל השימוש החופשי הנוהג 7 בכתבי מנחם בן סרוק בלשון 'אוֹדוֹת', שלא במסגרת הצירוף 'עַל אוֹדוֹת' . התופעה משתקפת בניסוחים דוגמת 'מיני עניינים ומשפט אודותם 9 8 או 'תְּחִלַת אוֹדוֹתַי [ = ראשית דבריי, טענו...  אל הספר