פרק חמישי: שקיעי לשון חכמים ולשון פייטנים

ק ווות ללשוי השורום ולאמכום השור 104 וּגְמָרָה [ . . . ] וּמִקְרָא סוֹפְרִים וְעִיטּוּר סוֹ [ פְרִים חֲ ] שׂוּפִים' ( ז, 53 – 54 ; 68 ) . ריבוין של לשונות מן הספרות התלמודית בגוף היוצר לאבל 'אני היום אקח' ( ג ) נראה כמביע את היות אותו נפטר שהשיר הזה נועד להספידו בן בית בעולמה של תורה ואמון על 'חֻוקֵּי הָאֱלֹהִים וּמִשְׁמָרָיו' ( ג, 28 ) . אכן יש לציין כי אותם יסודות מלשון חכמים נטמעים בנוף הלשוני הטיפוסי לפיוטינו תוך שהם נשזרים ביסודות הדומיננטיים בו שנסקרו לעיל : הקווים הארכאיים-מקראיים מכאן, והקווים הנאולוגיסטיים מכאן . ניטול לדוגמה את הטור 'וְעַל כָּרְחָם יְסַפְּרוּ צִדְקוֹ כָּל עָרָיו וְצָרָיו' ( ג, 27 ) . בראשו ניצב הצירוף החז"לי 'וְעַל כָּרְחָם', ומצד עניינו נראה כי יש בו הד למאמר התלמודי 'ומלאך רע עונה אמן על כרחו' ( בבלי, שבת קיט ע"ב ) ; 5 והרי טור אחר מאותוואולם ברובו אמור הוא בנוסח מקראי בבירור . פיוט : 'שָׂמֵחַבְּחֶלְקוֹ גַּם בְּעֵת מִשְׂבָּעָיו גַּם בְּעֵת מַעֲצָרָיו' ( ג, 34 ) . הטור נפתח בצירוף מלשון המשנה כנתינתה ( משנה, אבות ד, א ) , אך לאחריו נקוטה 6 ולצידה הצורה המחוד...  אל הספר