פרק שלישי: בין סממני סגנון לתכתיבי תבנית

ק ווות ללשוי השורום ולאמכום השור 94 מכוח הופעתה החוזרת של תצורה לשונית דווקא בפתיחותיהם של טורים ( המותנות על ידי אילוץ האקרוסטיכון ) או בסיומיהם ( המותנים על ידי אילוץ החריזה ) מוקנית לה בוֹלטוּת יתרה, ומכאן עשויה להשתמע אהדה, 4 בין כך ובין כך עלינו לזכור כיובוודאי לגיטימציה גמורה, לתצורה זו . עצם עיצובו של מבע לשוני בתבנית שיר כרוך, באורח מובנה ולכל אורכו, בהתמודדות עם מסגרת התבנית שבתוכה הוא מתנהל, גם אם ב'נקודות 5 אסטרטגיות' מסוימות ניכרת התמודדות זו באופנים מובחנים במיוחד . גם באותם טורים בודדים שבהם המקור המוחלט שבצירופי קָטַל קָטוֹל אינו משמש כמילת החרוז ( ט 4 , 57 ; יג, 11 ) , הרי הוא משתלב כמובן באיזונו המקצבי של הטור . אכן אין לכחד כי היקרותו של קו לשון דווקא באותן נקודות ספציפיות שבהן ניתן באמצעותו מענה ישיר ל'דרישה' תבניתית נתונה, יש בה כדי להעיד על השתייכותו של קו הלשון הזה לשולי המנעד הלשוני שעמד בפני היוצר ; ואולם אפשר לטעון כי דווקא אותם 'שוליים', הבאים לידי לשוני שגרתי מעין זה דיו להוכיח זיקה לשונית בין יוסף אבן אביתור ורב סעדיה, מה גם [ ההדגשה שלי, י"ג ] שרוב השימושים...  אל הספר