הממד הא רכא וסטו : קווו לשוי מקרא ק מא וות 83 במערך היחסים בין רובדי העברית, תוך העברתם של יסודות מסוימים מן הירכתיים הארכיוניים ( ואולי מוטב : המוזיאליים ) אל קדמת הבמה היוצרת . בשפה השירית בא הדבר לידי ביטוי באמצעות 'שימוש נרחב באותן צורות הנתפסות כתכונות המבחינות באפיון הדיפרנציאלי של הלשון 5 כלומר דווקא בקווי הלשון שנדחקו ופסקו כמעט לחלוטין המקראית', מלשמש בעברית הבתר-מקראית לגווניה, מהם כאלה המזוהים במחקר 6 שנותר להן זכר רק, או בעיקר, כ'תכונות ארכאיות [ . . . ] תופעות קדומות', ברבדיה העתיקים של שירת המקרא . כאשר במצאי הלשוני הנתון קיימות צורות שקולות או קרובות מבחינת תפקידן ומשמען, נטייתו העקבית של היוצר הסעדיאני תהיה אפוא לבחור מביניהן דווקא את זו ה'מסומנת כמקראית' : במקרים רבים מדובר בצורה נדירה או אף נדירה מאוד במקרא עצמו אך נעדרת לחלוטין ( או כמעט לחלוטין ) מרובדי הלשון המאוחרים 7 רבות מן הצורות הללו ניכרות בהיותן מורחבות, או 'מפוארות',יותר . 8 דוגמה מובהקת לכך היא 'יהוסף', צורה מורחבת ביחס לצורות השגורות . יחידאית ( תהילים פא, ו ) של השם הרווח 'יוסף', המופיע למעלה ממאתיים פעמ...
אל הספר