יד. נשמת ישרים: נשמת לשבת המיוסד על סיומות מקראיות מלוקטות

ו דו כשמם ושרות 69 236 — נפתחת כל אחת ממחרוזות הפיוט במילת הקבע 'נִשְׁמַת'אבן אביתור 237 רובם המכריע של פסוקי הסיומת כאן, שישה ונחתמת בפסוק סיומת . מתוך שמונה, מקורם בספר תהילים ; ויצוין כי הראשון והאחרון מביניהם נטולים מאותו מזמור עצמו ( סח ) , האחד מתחילת המזמור והאחר — פסוקו 238 כלילת פיוט זה באסופתנו, לצד פיוטי אבן אביתור המיוסדים האחרון . על מזמורי תהילים שלמים ( על דרך הסיומת המקראית הרציפה ) , נועדה להדגים את זיקת הפייטן אל מזמורי התהילים הבאה לידי ביטוי לעיתים אף בנוקטו את דפוס הסיומת המקראית המלוקטת . במקרים אלה אומנם נתונה הייתה בידי הפייטן הרשות העקרונית לבחור את פסוקי הסיומת המלוקטים מכל פרק מקרא כאוות נפשו ; אך בהתאם לאופי הסוגה או הפיוט המסוימים מסתמנת לעיתים נטייה לבחירת הפסוקים דווקא מחטיבה מקראית מסוימת, והדברים טעונים בחינה ביחס לכל סוגה ופיוט לגופם . נראה כי בפיוטי הנשמת שובצו פסוקי תהילים לעיתים תכופות 239 מכלבמיוחד, וזאת על שום אופייה הלירי והמטאפואטי של הסוגה . וכן פליישר, אבן אביתור, ב, עמ' 323 – 349 ; סוגת פיוטי הנשמת ראויה למחקר מונוגרפי מקיף . 236 ראה פליישר, ...  אל הספר