22 | חינוך ולדורף : הלכה ומעשה לם, 2002 ) : "מעצם טבעו לוחץ האדם בכיוון הגברת ה'היות' שלו כמידת האפשר, בכיוון מימוש מושלם יותר של אנושיותו [ . . . ] בעיקרו של דבר האדם לא מעוצב בתור אנושי ואינו מחונך להיות אנושי . תפקידה של הסביבה הוא בעיקרו של דבר להרשות לו או לעזור לו להביא את הפוטנציאלים שלו – ולא של הסביבה – לידי מימוש" ( מסלאו, בתוך אלוני, ,1998 עמ' 188 ) . כל מעשה חינוכי מבוסס על תמהיל כלשהו של תפיסות אלו . בספרו על החינוך ההומניסטי כינה נמרוד אלוני ( 1998 ) את התפיסה התרבותית ( אקולטורציה ) "גישה הומניסטית קלאסית - תרבותית" . המצדדים בגישה זו פונים אל הפן הגבוה, האידיאלי, הנשגב בכל ילדה וילד, ורואים בתהליכים החינוכיים אמצעי לעורר ולפתח פן זה . את הגישה בדבר היות היחיד במרכז ( אינדיווידואציה ) הוא מכנה "גישה רומנטית - נטורליסטית", גישה שבבסיסה ההנחה שבכל אחת ואחד מאיתנו טמונה אישיות ייחודית טובה ומוסרית המבקשת להתבטא ולהגשים את עצמה . חינוך ולדורף עומד להערכתי בתווך שבין הגישה הרומנטית - נטורליסטית ובין הגישה ההומניסטית קלאסית - תרבותית . כדי להדגים זאת אביא שני ציטוטים מספריו של...
אל הספר